להפוך את חצר הקיבוץ למקלט לחיות בר: הדוגמה של ברעם
דר' ג'אן-ג'אק יצחק מרטינז
המכללה האקדמית תל-חי, החוג למדעי הסביבה
הופיע ב-"סיון" עלון קיבוץ ברעם (מס' 1066, ע' 19-21)
בשנים האחרונות הציבור הרחב התוודע להתחממות האקלים ולנחיצות שבשמירה על כדור הארץ. וויכוח חריף ממשיך להתקיים בין המדענים על אחראיות האדם לשינוי אקלימי זה. הבעיה הסביבתית השנייה בחשיבותה היא ללא ספק העלמות המגוון הביולוגי: מינים רבים נמחקים מעל פני כדור הארץ, כולל מינים שהמדע טרם גילה. בנושא זה אין וויכוח: השפעת האדם הוכחה ללא ספק. הרס בתי הגידול הטבעיים, שימושי קרקע נרחבים שלא משאירים מקומות מקלט ושימוש יתר ברעלים הם הגורמים העיקריים להעלמות המינים. אך פרט למינים פופולאריים כמו פילים, קרנפים או, בארץ, הנמרים של מדבר יהודה, הציבור לא מרגיש כל כך מעורב ואינו מתעניין במיוחד בסוגיה המטרידה אותנו, הביולוגים חוקרי המגוון. הדאגה באה לידי ביטוי בכנס הבינלאומי אזורי שקיימנו בעקבה שבירדן, במהלך חודש אוקטובר 2008. אנחנו - כ-70 חוקרים מישראל ועוד כמה מאות עמיתים מהאזור כולו, מפרס ועירק במזרח, בולגריה, טורקיה לבנון וסוריה בצפון, תימן וערב הסעודית בדרום וכמובן קולגות ממצרים , אלג'יר ומרוקו.
קצב היעלמותן של חיות הבר גובר בשנים האחרונות, והתופעה פוגעת גם בבעלי חיים שנחשבו לנפוצים ביותר עד כה. לדוגמא, דרור הבית שאנו מכירים כל כך מחצר הקיבוץ נכנס לרשימה האדומה של המינים בסכנת הכחדה בחלק ממדינות אירופה. מה קרא לדרור? למרות מחקרים רבים שבוצעו בשנים האחרונות – סיבות היעלמותו אינן ידועות. נימצא שהוא מתמעט יותר בשכונות בעלות רמה חברתית-כלכלית גבוהה מאשר בשכונות עוני, למרות שהגינות בשכונות הראשונות היו אמורות להוות בית גידול מתאים להם יותר. סנונית הרפתות גם נעלמת מנופי אירופה. הסיבה המרכזית באה מהרס או אטימת הבתים הישנים בנויי אבן והתפתחות הכפרים על ידי בנית מבנים מחומרים חדשים: אין בהם פתחים, גגונים ועליות שמהווים מקומות קינון לסנוניות. הבניה מהסוג החדש מהווה בעיה גם לבזים, לסיסים ולעטלפי חרקים שמתמעטים. אצלנו בישראל מחקרים הראו שהשפע ומגוון המינים של ציפורי שיר גבוהים יותר בחצרות הקיבוצים מאשר בשטחים הטבעיים סביבם. בעבודת גמר של שגיא רויטפרב, לפני מספר שנים, הראנו ששפע ציפורי השיר בברעם משתנה בין השכונות. מצאנו מתאם גבוה בין הימצאות הציפורים לבין גובה השיחים וגם שגינות פרטיות לא מטופלות מאפשרות ליותר מינים למצוא את מקומם, בניגוד לגינות המטופחות "הסטריליות".
פרט לציפורים ויונקים רבים שנפגעים מהפיתוח המואץ, קבוצות בעלות חשיבות כלכלית רבה נעלמות. למשל דבורי בר למיניהן. מאות מיני דבורים, בעיקר יחידאיות, חיו בארץ. הן היו פעילות מאוד בהאבקת צמחים, וביניהם גידולים החקלאים. מספרן מתמעט בשנים האחרונות והדבר עלול להביא לאסון כלכלי: מחלת הדבורים החדשה הגורמת להיעלמות דבורי הדבש (CCD) מחזקת את הטענה שדבורי בר חשובות כתחליף, אך אם גם הן נעלמות, בקרוב נמצא את עצמנו עם מספר חרקים מאביקי גידולים חקלאיים קטן ביותר.
אילו הם מיני בעלי חיים שאפשר להגן עליהם בחצר הקיבוץ?
חצר הקיבוץ יכולה לשמש כמקום מוגן עבור בעלי חיים רבים. כמובן שאנו לא רוצים לעזור לבעלי חיים מזיקים או מסוכנים. לא צריך לנסות לשמור על שועלים, תנים או צפעים למשל, אבל בפעולות פשוטות, שחלקן נעשו גם בעבר, יש לנו בהחלט אפשרות לעזור לקבוצות שלמות של מינים שונים. הייתי מציע להתרכז בארבע קבוצות של בעלי חיים: ציפורי שיר, לטאות ואצל היונקים - עטלפי חרקים ואוכלי חרקים כגון קיפודים וחדפים ודבורי בר.
איך ומה לעשות?
כדי להפוך את חצר הקיבוץ למקום שטוב לחיות בו עבור אותם בעלי חיים, דרושים צעדים פשוטים, מעטים ולא יקרים:
להקטין את אוכלוסיית החתולים. אני מתנצל אצל חובבי החתולים, אך עלי לכתוב את האמת: מי שמגדל חתול או חתולים – פוגע בסביבה! חתול הבית הפך לאויב מספר אחד של המגוון הביולוגי. כל חתול, גם אם הוא מטופל כהלכה, נשאר צייד. אחת הבעיות היא שהביות העביר חלק מפעילותו משעות הלילה לשעות היום, כך שהחתולים פוגעים בבעלי חיים פעילי יום כמו ציפורי שיר ולטאות, וגם בבעלי חיים פעילי לילה כמו קיפודים וחדפים. הם לא צדים רק עכברים. הנזק של חתולי הרחוב שמסתובבים סביב כל פחי האשפה עוד יותר רציני. אני מבין שישנם חברים שרוצים להמשיך לגדל חתול. אני לא מבין את החברים שמגדלים מספר חתולים בבית: חתולים הינם בעלי חיים יחידאיים וטריטוריאליים. לא טוב להם להתחלק בבית עם חתולים אחרים. לכן לדעתי אנחנו צריכים לשכנע את החברים לגדל לא יותר מחתול אחד בבית וגם להקטין את אוכלוסיית החתולים העזובים, בין היתר על ידי אי מתן תוספות מזון, והחורף יעשה את שלו. לרחם על חתול "מסכן" ו"עזוב" זה לגזור גזר דין מוות לציפורי שיר, לטאות וחדפים רבים. אלה אוכלים חרקים מזיקים כמו ג'וקים למיניהם, כך שהקטנת אוכלוסיית החתולים תגן על בעלי חיים בעלי ערך תברואתי.
מקומות מסתור וקינים. אפשר לבנות ולפזר אביזרי קינון בגינות הפרטיות, ואף להצמיד את חלקם על קיר הבית. כך זה נעשה בירושלים: שם התקינו תיבות קינון לבזים האדומים על בניינים גבוהים, יחסית בהצלחה רבה. קנים לעטלפי חרקים נתלו באזור בית שאן ובחולה גם בהצלחה. תלינו בשנה שעברה 12 תיבות קינון לעטלפים במטעים ובחצר הקיבוץ (אפשר לראות 4 מהם על סככת הטרקטורים), אך הם טרם אוכלסו. יש לנו גם תיבות קינון לבזים ולתנשמות במטעים. תיבות קינון קטנות לציפורי שיר מקננות חורים אפשר לתלות במקומות מסתור בגינה. ניתן לפזר כדים ישנים למשל, עבור הירגזים שמאוד אוהבים אותם. הכנתי מספר מתקני קינון לדבורי עץ, שאפשר לקבל ולתלות בגינה. דבורים אלה גדולות מאוד ומפחידות אך לא עוקצניות ומאביקות מצויינות. מקומות מסתור לציפורי שיר ולטאות (לטאה זריזה ולטאה ירוקה שברשימה האדומה של המינים בסכנת הכחדה), אפשר לטפח על ידי הימנעות מגיזום השיחים בחצר הקיבוץ.
שיחים, צמחי צוף ומעזבות. לשיחים רבים תפקיד נוסף, פרט למקום מסתור: חלקם יוצרים פירות בעונה הקשה עבור חלק ממיני הציפורים כמו הבולבול ואחרים. שיחים אלה הם וורד הכלב, קטלב, מורן החורש ואחרים. למזלם של הציפורים, המדיניות רבת השנים של מלכה כגננת נוי הייתה לנטוע צמחי בר בחצר, ויש להמשיך כך גם בעתיד. לעומתם, צמחי צוף נחוצים ביותר עבור חלק מן הדבורים ובעיקר עבור הצופית הם צמחים שהובאו מחצי כדור הארץ הדרומי (אוסטרליה, ניו-זילנד) שפורחים בחורף. עבור ציפורים בסכנה הכחדה כמו החוחית, חשוב להשאיר שטחים קטנים עזובים, לא מטופלים (למשל המדרון מתחת לבריכה וכביש הגישה לבית האריזה). אלה יספקו להם מקומות חיות ומקור מזון.
שמירה על הניקיון להקטנת אוכלוסיית החולדות ועכברי הבית. אי טיפול בגינה והפיכתה לסבך צמחים ומקומות מסתור אינו אומר הזנחת הניקיון. אשפה לא עוזרת לאותם בעלי החיים שאנו רוצים לטפח, אלא להיפך. לכלוך מגדיל את האוכלוסיות של החתולים, עכברי הבית המזיקים וכמובן גם החולדות. ובמקומות בהם ישנן חולדות ועכברים יש הרבה צפעים, לכן יש להיזהר ולשמור על ניקיון.
האכלה בחורף: על מדף גבוה בגינה, אפשר לפזר זרעים בחורף לטובת ציפורי שיר שזקוקות להם. שומן מבושל גם יעזור לציפורים שאוכלות חרקים. אפשר למרוח את השומן בין קשקשי אצטרובל ולתלות אותו גבוה, בקצה של ענף דק שאינו מסוגל להחזיק את משקלה של חולדה.
אלה צעדים פשוטים לכל מי שחפץ בהישרדות של מיני בעלי חיים שונים.
